רפיקה אסעד נ' מקט טקסטיל בע"מ

החלטה

1.         מטעם המבקשת הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן נגדה ביום 23/1/2012, (להלן: "פסק הדין"), לפיו חויבה לשלם למשיבה פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים לרבות דמי לידה, דמי הודעה מוקדמת, הפרש ביטוח פנסיוני, הפרש דמי הבראה, הפרשי שכר בגין שעות עבודה שהופחתו, דמי נסיעה ונזק לא ממוני, בסכום כולל של 44,356 ₪ (קרן נכון ליום 8/4/09), זאת בנוסף לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 8000 ₪ .

2.       לטענת המבקשת היא מאמינה בסיכוייה הגדולים לזכות בערעור שהוגש על ידה לבית הדין הארצי, וכי לטעמה אם תזכה בערעורה, יקשה עליה לגבות בחזרה את הכספים שתשלם לנתבעת על פי פסק דין, ובכך יתרוקן הערעור מתוכן .

3.ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי פסק הדין מנומק וברור ומבוסס גם על קביעות הנוגעות למהימנות העדים שהעידו בפניו, וכי הטענות בדבר סיכויי הערעור אינן מבוססות, למרות שכתב הערעור טרם הומצא לידיו. עוד נטען כי הנתבעת הינה חברה בע"מ שהיתה מעסיקתה של המשיבה וזו שזכאית ליהנות מפרי זכייתה על פי פסק הדין. עוד נטען כי קיים חשש ממשי כי עיכוב הביצוע יקשה על אפשרויות הגביה של סכום פסק הדין מהמבקשת, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה.

4.הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נב(4), 178, 181). בפסיקה נקבעו שני תנאים שבהתקיימם יעכב בית הדין את ביצוע פסק הדין אם לאו: האחד הוא סיכויי ההצלחה של המבקש והשני הוא בחינת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי עיכוב ביצוע הפסק אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', מיום 19.11.2000). כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572).

5.        לאחר שבחנתי את הבקשה ונימוקיה ואת התגובה ונימוקיה, ועיינתי שוב בקביעות שבפסק הדין, החלטתי כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בעיקר מהנימוקים כדלקמן:

א.        אין ספק כי מדובר בפסק דין לחיוב כספי. באשר לסכויי ערעור אין בית דין זה רואה עין בעין עם המבקש, את סיכויי הערעור כנטען על ידו.

ב.         המבקשת לא טרחה לבסס את טענתה בדבר קיומו של חשש סביר שהמשיבה לא תוכל להשיב את הכספים שישולמו לה על פי פסק הדין או חלקם, ככל שיתקבל הערעור נגדה, וכמובן שלא הונחה על ידה ראשית ראיה לביסוס טענתה בהקשר זה.

ג.שקילת שיקולי מאזן הנזק, והעובדה שמדובר בחיוב לתשלום בגין זכויות שהגיעו למשיבה מתוקף עבודתה אצל המשיבה וסיומה , מטים את הכף לטובת המשיבה.

7.        סוף דבר – על סמך כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ב, 05 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: